דור חדש דורש עתיד

נתי בירמן מנועים

אני מעריץ את אמיר השכל, ומאמין שיום אחד הוא ידליק משואה. מעבר לעובדה שמדובר בגיבור אמיתי – הוא עומד מאז שנת 2016 במחאת יחיד נגד השחיתות וההסתה הגואה. כמו כל התנועות והפרטים שהחלו למחות בהשראתו, אמיר שם כי הוא מרגיש שגנבו לו את המדינה. המדינה האהובה שלנו, שנבנתה על נרטיב מוסרי שאליו אנחנו מחויבים.

מחויבים, עקב הלקחים שלמדנו על עצמנו כעם נרדף. מחויבים, כי בשם הנרטיב הזה הקרבנו כל-כך הרבה. ועכשיו, הנרטיב הזה – הישראלי הצודק והיפה שלנו – מושחת ע”י המנהיגים העומדים בראש המדינה.

הפגנה דמוקרטTV

“זה רק עניין של זמן עד שמוחים יצטיידו באמצעי הגנה מפני הכנופיות המופרעות” (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

שכבת הגיל שאפיינה את המחאות עד פרוץ הקורונה הייתה 50 ומעלה. למה? כי ככל הנראה לדור שלנו לא כל-כך אכפת מהעבר. חשוב לנו מאוד ללמוד ממנו, אבל האמת היא שאנחנו לא נלהבים לשמר אותו. כי כשהם מספרים בערגה על האידיליה ששררה פה פעם, אנחנו רואים קצת מעבר. את העוולות כלפי מיעוטים, כלפי עולים, כלפי עדות, כלפי נשים, כלפי ניצולי שואה, כלפי הסביבה. כלפי כל מי שלא היה חלק מ’המחוברים’.

אבל זאת לא הסיבה היחידה: אנחנו פשוט היינו עסוקים לבנות את העתיד שלנו שכרגע נראה עגום במיוחד, לבנות עתיד שאנחנו והילדים שלנו באמת ראויים לו. בזמן שאתם קיננתם על מה שאבד, אנחנו בנינו מנגנונים, חברות, טכנולוגיות ותוכניות כדי לקחת חזרה את מה ששלנו.

הפגנה דמוקרטTV

“כולם בקושי מחזיקים את הראש מעל המים” (צילום: פלאש 90)

ולפתע פרצ נגיף הקורונה וההתנהלות הכושלת של הממשלה שלנו על כל נציגיה ומוסדותיה, בהווה ובעבר, נחשפה במערומיה.

ברגע אחד התעוררנו, הסתכלנו ימינה ושמאלה וראינו את החברים והחברות שלנו שעמדו איתנו כתף אל כתף במסע אל עבר אותה תמונת עתיד קורסים אחת אחרי השני. עצמאיות, שכירים, בעלות עסקים, אמנים, עובדות סוציאליות, עובדי ציבור – כולם בקושי מחזיקים את הראש מעל המים. בזמן שהממשלה הנוכחית ממשיכה לממן קבוצות לחץ ופשיטות רגל של מיליארדרים מתוך הנכסים הכלכליים המעטים שכן הצלחנו לצבור.

מחאת הדור החדש היא לא על העבר שגנבו לנו. היא על זה שגונבים לנו מתחת לאף את האפשרות לבנות עתיד.

הפגנה דמוקרטTV

“הם שם למעלה שכחו שהם בעצם עובדים בשבילנו” (צילום: יח”צ)

לכן, כל הזעקות והמחאות הסקטוריאליות, נכונות וצודקות ככל שיהיו, טועות בדרישות שלהן. הם שם למעלה שכחו שהם בעצם עובדים בשבילנו. ואמנם בחרנו בהם, אבל הם עדיין צריכים להביא תוצאות.

ומה עושים כשעובד לא מתפקד כמו שהוא אמור? מבקשים ממנו לבנות תכנית ולהציג למנהל.

במקום שכל אחת ואחד מאיתנו ימשוך קצת אליו את השמיכה שגם ככה קצרה מדיי, כולנו צריכים לעמוד שלובי ידיים ולדרוש ביחד את הדבר ההגיוני היחידי שיאפשר לנו לצאת מהמשבר הזה כעם אחד אל עבר עתיד נורמלי: תקציב הבראה לאומי עקרוני לחמש שנים, אשר יחייב כל ממשלה שתקום, יתייחס בצורה שוויונית לכל צרכי האוכלוסייה ויובא לאישור במשאל עם. עד אז שיפסיקו עם בזבוז כספי הציבור ויצאו לחל”ת בעצמם, כמו 20% מעם ישראל.

הכותב הוא אבא של איתמר ולוקא, זוגה של איירין, סטארטרפיסט בדימוס, ועובד כמנהל פיתוח עסקי בהייטק. בעברו היה מנכ”ל מפלגת ישר ז”ל, וממובילי מחאת “מוציאים את הבנקים מכיתות הלימוד”.

כיום אחד מיני רבים בקואליציית ‘דור חדש’.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *