הטור של מתי גוטמן

הם לא נחים לרגע, השרים החדשים. עובדים יומם ולילה כדי לעצב לנו את השבת החילונית. אף אחד לא מתעסק עם השבת הדתית, שם הכול ברור וידוע וכל דתי יודע מה תפקידו, מה מותר ומה אסור לו. אבל החילונים מסכנים לא יודעים איך להתנהל בשבת וטובי המוחות בממשלה נרתמו לפתור את הבעיה.

קחו למשל את מיקי זוהר, שר התרבות והספורט שביטל באופן ספורטיבי וקליל את תקצוב המיזם “שבת ישראלית” שבו נפתחו בשבתות עשרות אתרי מורשת בשישי ובשבת ללא תשלום. המטרה של המיזם הייתה, חיזוק התרבות, המורשת, האמנות והרוח בכל רחבי הארץ. רגע אבל הממשלה החדשה רוצה משילות ואיך תהיה משילות אם כל אחד ובייחוד כל חילוני ילך לאיזה אתר שהוא רוצה ויספוג תרבות ומורשת?. אנחנו הממשלה נסגור את המיזם וכולם ידעו מי המושל כאן. ואני שואל אתכם, “חילוני שרצה ללכת לאתר מורשת, ומצא אותו סגור, האם ישב בבית ויתפלל או יקלל?” אשמח לתשובתכם.

הנה אבי מעוז, עוד סגן שר חרוץ שיודע יותר טוב מהציבור החופשי מה זה חינוך והוא מתכנן ללמד אותנו מה זו זהות לאומית ומה זו גזענות. אחרי שיעור עם אבי מעוז, כבר לא תרצו ללכת לאתרי מורשת. זה ברור, הרי הציבור החופשי הוא העגלה הריקה שסגן השר ימלא לנו. זה כמו עגלה בסופר, הוא ירוקן ממנה את הערכים שלנו וימלא אותה בערכים שלו: גזענות, שנאת להט”בים, החזרת הנשים ל”מקומם הטבעי” בבית, סגירת המדינה בשבת ועוד מטעמים שרק הוא יבחר עבורנו. הבעיה היא שאנו משלמים עבור מוצרים שהוא מכניס לנו בכוח לעגלה.

עוד נושא שעלה בזמן האחרון והוא כוונת החרדים בקואליציה, לעצור בחוק את מיזמי העיריות שמפעילות תחבורה מטעמן, בשבתות ובחגים. הקואליציה מקדשת את שלטון הרוב אבל אם בעיר מסוימת יש רוב שתומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, יבואו אבירי הרוב שיודעים הכי טוב מה החילוני צריך ומתוך דאגה לבריאותו, ימנעו מהרוב העירוני לממש את רצון התושבים.

תחבורה ציבורית בשבת, היא התשובה היפה, הנכונה והסוציאלית לטובת הציבור החלש, לטובת מעוטי היכולת, לטובת הקשישים, הנוער וסתם אזרחים התקועים בפקקים כל השבוע ורוצים בשבת לשבת בסבבה עם הקפה והעיתון , להסתכל על הנוף ולהגיע בקלות ובנוחות למשפחה שגרה בקצה השני של הקו. כמובן שאוטובוס אחד או רכבת אחת, מזהמים את האוויר פחות מאשר מכוניות פרטיות אבל כדי להבין זאת צריך לימודי ליבה וגם קצת לב שמבין את האחר והשונה.

שואלים אותי: “ומה עם זכותם של נהגי התחבורה הציבורית לנוח בשבת ולבלות עם משפחותיהם?” איך נשמור על זכותו של עובד ליום מנוחה וגם על רצונם של אחרים לבלות “על חשבון” מנוחתם של אחרים? לשם כך צריך קודם כל לנתק את הזכויות הסוציאליות מהמגבלות של הדת. ברגע שניתקנו את הקשר השגוי הזה, ניתן למצוא פתרונות מעשיים לבעיות מעשיות. למשל מי שעובד בשבת יקבל יום חופש באמצע השבוע. למשל שיהיו משמרות. יש הרבה פתרונות כלליים ונקודתיים ואם רוצים, אפשר למצוא אותם. הכי חשוב: לא להסתיר כפייה דתית במסווה של ערך סוציאלי.

לפני הבחירות עוד חשבנו שהרכבת הקלה תנוע בקלילות גם בשבתות, היום זה נראה חלום יפה שלא כדאי להקיץ ממנו. היום בממשלת כפייה על מלא, ברור שהרכבת הקלה תשבות בסופי שבוע ובחגים. כל כך הרבה שנים חיכינו לה, חלמנו עליה, סבלנו את חסימות הכבישים, הצפיפות, הלכלוך והרעש וכל זה בשביל מה? הבטיחו לנו: “קשה עכשיו, הקלה אחר כך”. ועכשיו אנו מבינים שסתם חיכינו. הרי אם לא תהיה רכבת קלה בשבת, אנשים ימשיכו לקנות רכבים פרטיים כדי לנסוע בסופי שבוע ואז כבר ישתמשו ברכב כול השבוע והצפיפות תמשיך לגדול.

סעו לשלום, בתחבורה ציבורית, בשבת, בחג ובסתם יום של חול.