הידעתם? גם לחילונים יש רגשות

הטור של מתי גוטמן

השבוע פורסם מכתב של למעלה מ 200 רבנים ורבניות שמוחים נגד כוונת הממשלה “לפגוע בערכי יסוד מוסריים שראוי שעליהם תושתת חברה מתוקנת” (לשון המכתב).
מכתב זה קצת הרגיע את הזעם הבוער בתוכי ואת השאלה שאני שואל כבר חודשיים: “איך זה שאף דתי אחד לא מעז לקום? איך הוא מעז לשתוק במקום לזעוק, להפנות מבטו במקום להושיט יד לציבור החילוני ולהכריז שאנחנו אחים ושנאבק ביחד למען ערכי החופש והדמוקרטיה?”.


אני מסתובב במרחב הציבורי, רואה אדם עם כיפה שנראה ממש כמוני, ושואל את עצמי: “האם הוא תומך בהפרדה מגדרית באוטובוס, באוניברסיטה? האם הוא תומך בכניסת מטיפים מטעם מפלגת נעם לבתי הספר ללמד את הילדים שלנו גזענות? האם הוא לא מבין שההקצנה הדתית יוצרת תגובת נגד של שנאה וניכור מכל מה שמריח דת?


האם אותו דתי יודע שגם לחילונים יש רגשות ושיש להם תרבות מלאה עם תוכן עם ערכים ועם משמעות? האם הוא חושב שאנחנו העגלה הריקה או שמקבל את המציאות בה יש הרבה עגלות שלפעמים נפגשות ולפעמים נוסעות במקביל. האם הוא מסכים לתת מקום לכולם?
ואני ממשיך לשאול את עצמי: “איך זה שכבר שנים, אין אפילו מפלגה דתית אחת מתונה שרוצה לשמר ולטפח את הדת אבל מכירה בזכותם של חילונים לטפח את ערכיהם?” היום המפלגות הדתיות מתחרות ביניהן מי תהיה יותר קיצונית, והציבור הדתי והחרדי, מצביע להן.


לפני שנה, כתבתי והפצתי אמנה לחיים משותפים של חילונים ודתיים, שמושתתת על העיקרון של חייה ותן לחיות. פניתי למספר רבנים ומנהיגים של ציבור דתי מתון. אף אחד לא היה מוכן אפילו לדון איתי על חיים משותפים מתוך הכרה בערכי האחר.
מכתב הרבנים הוא צעד קטן חשוב אבל ממש לא מספיק. הייתי מצפה שבהפגנות ובמחאות נראה אלפי דתיים שחיים בשכנות לציבור חילוני, נפגשים במקומות עבודה, במפגשים חברתיים , במוסדות החינוך ורואים שהשד החילוני לא נושך ולא רוצה לעקור אותם ממנהגיהם.


אני בטוח שאם מחר ייפול טיל על בית גדול בשכונה חילונית, תבואו אתם מהדתיים השכנים שלנו ותעזרו לנו להציל נפשות ולפנות הריסות.
רציתי שתדעו שעל הבית של מיליוני חילונים נפל טיל מונחה המכוון אל לב התרבות והערכים החילוניים. אם אתם הדתיים לא תעזרו לנו, אנחנו נציל את עצמנו בלעדיכם אבל לא נהיה יותר עם אחד.

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments