המחיר של “שליחות”
מאת שחר סלע
כל פעם כשאני מספרת מה אני עושה אני נתקלת שוב ושוב באותה שאלה, ״למה את עושה את זה לעצמך? נכון, זו עבודת קודש ושליחות אבל את יודעת, עם שליחות לא הולכים למכולת״. מי שנמצאת במקצוע שלנו ויודעת שהיא חלק בלתי נפרד מעולם החינוך לא מגיעה לשם כדי להתעשר.
אנחנו עושות את זה מתשוקה אמיתית ואהבה למקצוע, בואו נשים את הדברים על השולחן, המשכורות הנמוכות במקצוע זה לא סוד אבל היום אני רוצה לדבר על בעיה עמוקה יותר שמתחילה כבר בתקופת הלימודים. בשנת הסטאז׳ את לא מרוויחה מספיק כסף כדי להתקיים, אבל שכר לימוד לאוניברסיטה את משלמת כמו כולם. הרכב השכר שלנו כל כך מסובך שנדמה לי שאני צריכה ללמוד עוד 3 שנים כדי להבין אותו. האמת היא שלא כל המורים מועסקים על ידי משרד החינוך ומכולם יש ציפייה לעבוד חלק מהזמן בחינם.
לקראת סוף תקופת הליודים כשאת בשיא ההתרגשות כבר להגיע ולהגשים את מבינה שהעסק לא כל כך פשוט, את מתחילה לקחת בחשבון שיכול להיות שתמצאי את עצמך גם בשנה הבאה בביביסיטר או מלצרית. הרבה סטודניטיות לא מודעות למצב ולא במקרה, המידע על התנאים שלנו פשוט לא נגיש. זה לא שאני רוצה להתמרמר אני פשוט יודעת שמגיע לנו יותר, לילדים שלנו מגיע לגדול בין מורות מוערכות שיכולות להתפרנס בכבוד ולמלא את תפקידן כמו שצריך.
אז תגידו לי אתם? לא אכפת לנו מהעתיד של הילדים שלנו? איך אנחנו כחברה מרשים לעצמנו לזלזל במשרה כל כך חשובה, לא אכפת לכם ממצב החינוך? מאיכות הלמידה? אולי לא. אולי כל מה שאתם רוצים זה שנהיה מערכת שלמה של בייביסיטרים בעלות נוחה כדי שיהיה לכם שקט מהילדים בהמשך היום. אז לא, אנחנו לא הייטק והשכר לא מידתי לתפקיד אבל דבר אחד תזכרו, אנחנו מחנכות את דור העתיד.
