זכותה של האישה להיות

לרות קליין נמאס מהדרת הנשים במרחב הציבורי

בשנים האחרונות אנחנו רואות יותר ויותר נשים שפשוט נעלמות מהמרחב הציבורי. זה קורה בירושלים, באשדוד, בבני ברק ובכל הארץ, כשמישהו מחליט לקחת את האמונה לידיים ולמחוק אותן משלטי חוצות. זו יכולה להיות פוליטיקאית, שחקנית, זמרת, ואפילו פגי פרנסיס, ניצולת שואה בת 95 שפניה הושחתו מתערוכה שהוצגה ברחובות ירושלים.
 
ח״כ אורי מקלב מיהדות התורה, שככל הנראה יהיה השר לשוויון חברתי בממשלה הקרובה, טען לפני מספר חודשים כי מקומה של האישה אינו בפוליטיקה. בישראל יש עיתונים בהם לא מפורסמות תמונות של נשים, ותחנות רדיו שפעלו שנים מבלי להעלות לשידור נשים, כל זאת לצורך מה שהם מגדירים כשמירה על צניעות וקדושת הקהילה.
 
בעולם הדתי מוכר מאוד המשפט: ״כל כבודה בת מלך פנימה״. מילדות, האישה לומדת שהיא מוערכת כשהיא מוצנעת, כשהיא ממלאת את התפקיד המופנם שהכתיבו לה. לאישה דתיה אסור לשיר ולרקוד במרחב הציבורי. הדגש על צניעות האישה תופס חלק מרכזי מאוד בחינוך הדתי והחרדי, ובעצמי לא אשכח איך אמרו לי להאריך עוד את החצאית או את השרוול, כדי לא לעורר בגברים שסביבי מחשבות אסורות ולגרום להם לחטוא.
 
אז נכון, עם השנים יש יותר ויותר פמיניסטיות שפועלות מתוך העולם הדתי כדי לשנות את מקומה של האישה בתוכו. ונכון, גם לעולם הלא דתי לא חסרות פנינים של שוביניזם, ויש לו עוד דרך ארוכה עד לשוויון.
 
אבל בפעם הבאה שתראי אישה נמחקת מהרחוב- תזכרי שלא מדובר רק בעוד ונדליזם או מעשה השחתה, אלא במאבק על זכותן של הנשים להיראות במרחב הציבורי, מאבק על זכותה של האישה פשוט להיות- גם החוצה, ולא רק פנימה.

Subscribe
Notify of
guest
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments