חופש הביטוי או חופש ההשמצה וההסתה
הטור של מתי גוטמן
איך קורה שדווקא ליברלים רוצים להגביל את חופש הביטוי ברשתות החברתיות ולעומתם שמרנים כדוגמת טראמפ, אילון מאסק או חברי ה”ציונות” הדתית בארץ, רוצים חופש ביטוי מוחלט.
בעבר, לפני עידן הרשתות החברתיות, זה היה הפוך. הליברלים קידשו את חופש הביטוי ולעומתם השמרנים רצו לסתום פיות של מתנגדים, רצו למנוע למשל, פגיעה ב-“רגשות דתיים”, (כאילו שרק לדתיים יש רגשות).
אחרי התעמקות בשאלה, מצאתי הסבר לתופעה.
ליברל אמיתי לא מפיץ שקרים, לא מייצר בוטים ומשתמשים פיקטיביים אחרים ולא מאיים על אחרים. הוא פשוט לא כזה. הליברל, חייב שהרשת תגן עלינו מפני בריונות של אחרים.
לעומתו השמרן שרוצה להשליט את שמרנותו, אפילו בכוח במרחבי הרשת ובעולם האמיתי. הוא רוצה שהרשת לא תגביל אותו, לא תמחק פוסטים אלימים ותאפשר לו להשתולל כרצונו. הוא יודע שליברל לעולם לא יתנהג בבריונות כי הקוד האתי הפנימי שלו, לא מאפשר זאת. הוא רוצה שהרשת תגן על זכות הצעקה על זכות ההשמצה, האיום וההסתה.
הרשתות החברתיות יצרו מהפכה ונתנו לכל מי שיש לו מקלדת וחיבור לאינטרנט, אפשרות להביע את דעתו באופן מידי, ולהפיץ אותה ברחבי הרשת. לכאורה, זה החג הגדול של הדמוקרטיה. הרי המשמעות המקורית של הדמוקרטיה היא שלטון העם. אמנם העם לא ממש שולט אבל כל אחד יכול להפיץ את רעיונותיו ובכך לנסות להשפיע על דעת הקהל. אבל, בהעדר חוקי מדינה שמגדירים את גבולות החופש, ובהעדר בקרה נאותה של הרשתות עצמן, הרשתות הפכו למרחב אלים, פוגעני, גס ומוצף בפרופילים פיקטיביים ומידע שיקרי.
במשך זמן רב הרשתות טענו שהן רק מדיה דיגיטלית ואינם אחראיות לתוכן שעובר דרכן. אבל הוכח שהאלגוריתם של הרשתות הוא הגורם להפצה מסיבית של מידע פוגעני ומסית כי תעבורה גדולה ברשת מגבירה את רווחיה.
בהעדר חקיקה המגדירה מה מותר ומה אסור ברשת, ייתכן ודווקא המפרסמים הגדולים של חברות ענק יצילו אותנו הציבור הרחב, מפני ה”חופש המוחלט” ברשת, ויברחו מרשת טוויטר כי לא ירצו להזדהם מההפקרות שאילון מאסק מכנה חופש הביטוי.
רק חבל שהפוליטיקאים מתחמקים מתפקידם להגן על הציבור מרפש ברשת.
