מדריך הטראמפיסט לגלקסיה או: מהו הלקח הטראמפיסטי לסוגיה החרדית בימי הקורונה בישראל?

“אני נגד טראמפיזם, אני חושב שהוא מסוכן, אבל אפשר ללמוד ממנו הרבה על ליברליזם, פוליטיקלי קורקט ומהי ביקורת עניינית” – קראו את טור הדעה של דרור מנואל ציפורי על האקלים הפוליטי בישראל, השיח החברתי ואיך החרדים קשורים לזה?

דרור מנואל ציפורי

האווירה הנוכחית בארץ גרמה לי להיזכר בריאיון שהעניק לפני כשנתיים סטיב באנון, אדריכל הניצחון של טראמפ בבחירות 2016. הוא נשאל, איך לא, על האסטרטגיה שהובילה לניצחון כנגד כל הסיכויים. אולם מבחינת באנון, דווקא הפסד היה כנגד כל הסיכויים, וזו הסיבה – “ניקח את אחת הבעיות שארה”ב התמודדה מולן, למשל מקסיקנים. עומד האמריקאי הממוצע מול שני המועמדים: טראמפ שאומר שהמקסיקנים לוקחים לאמריקאים את המשרות, וקלינטון שאומרת שזה לא יפה להכליל ושזו גזענות. האמריקאי מסתכל עליהם, וחושב לעצמו: יש כאן מועמד שמדבר על הבעיות שלי, ומועמדת שאומרת שזה לא יפה לדבר על הבעיות שלי. ואז אין לו הרבה לבטים (במי לבחור)”.

אדריכל הניצחון: באנון וטראמפ

אדריכל הניצחון: באנון וטראמפ

זהו השלב לציין שאני נגד הטראמפיזם. אני חושב שהוא מסוכן. אבל בדבריו, באנון הצליח לשרטט בדיוק רב את אחת הבעיות הגדולות שמתפתחות בחברה המערבית – בלבול בין תדמית הליברליזם והפוליטיקלי-קורקט ליכולת והלגיטימציה למתוח ביקורת עניינית. הסיפור החרדי בקורונה, וביתר שאת בימי הסגר השלישי, ממחיש זאת היטב. כמו קלינטון, רבים אומרים שביקורת על החברה החרדית בגין ההפרות ההמוניות היא הכללה פסולה (או גרוע מכך – מרגישים שעליהם לומר זאת), ולכן רבים נמנעים מלבקרה מלכתחילה מחשש שתדבק בהם תדמית ה”שונא חרדים”. כך, למרות שהמציאות מוכיחה לנו שאכן יש סיבה מוצדקת לביקורת, היא נשמעת רק בחצי-פה כי אחרת הדובר יואשם ב”אנטישמיות חילונית” (כפי שכבר קרה) או בשנאת חרדים.

צריך לומר ביושר – יש סיבה אובייקטיבית לבקר את החברה החרדית. כן, זו בעיה רוחבית. כן, ההפרות הן המוניות כי המונים שותפים להן. ההשלכות לכך הן הרסניות לא רק מבחינה בריאותית וכלכלית, אלא גם מבחינה אזרחית. הנזק ארוך-הטווח שנגרם כבר בימים אלו להון החברתי והאזרחי שלנו, שמחייב אמון הדדי וסולידריות, הוא עצום. ובאותה נשימה צריך לומר גם זאת ביושר – אם יש לי ביקורת כלפי אדם, זה לא אומר שאני שונא אותו. אם יש לי ביקורת כלפי החברה החרדית ואני דורש ממנה לציית לחוקים, זה לא אומר שאני שונא אותה. כמה קל וכמה מסוכן ליצור זהות בין ביקורת לשנאה, כמו שקורה בימים אלו בישראל, זהות שמובילה לקעקוע הלגיטימציה של ביקורת אזרחית. וזהו הלקח החשוב ביותר שאנחנו צריכים ללמוד מהטראמפיזם – יש דרך ראויה לנסח כל ביקורת, אולם הימנעות מהתייחסות לבעיות האובייקטיביות שלנו יוצרת בעיות חדשות, ככל הנראה חמורות יותר. להילארי קלינטון זה עלה בבחירות. לנו זה יכול לעלות הרבה יותר.

One Response to “מדריך הטראמפיסט לגלקסיה או: מהו הלקח הטראמפיסטי לסוגיה החרדית בימי הקורונה בישראל?”
  1. פשוט מדויק להפליא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *