“הדברים הרעים קורים מעצמם. את הטובים אנחנו צריכים ליצור”

דרור מנואל ציפורי

סבתא עלתה מרומניה לאחר שאיבדה את רוב משפחתה בשואה – הצטרפה לספינת מעפילים, נכלאה בקפריסין והגיעה לארץ – דובר רבות על הצמידות שבין אבל לשמחה, בין אובדן לגאולה, בין המוות לאהבה, ובמובן מסוים גם בין הטוב לרע. לכן, אין לי אלא לתרום את הסיפור האישי שלי אל תוך הקלחת הישראלית. מוזמנים לקרוא

שוב מגיע השבוע שבין שואה לתקומה – הריטואל הישראלי שאין לו אח ורע באף מקום על הגלובוס. כבר המון נכתב וייכתב על הצמידות הספק-אכזרית ספק-גאונית שבין האבל לשמחה, בין האובדן לגאולה, בין המוות לאהבה, ובמובן מסוים גם בין הטוב לרע. לכן, אין לי אלא לתרום את הסיפור האישי שלי אל תוך הקלחת הישראלית.

את הטור הנוכחי ארצה להקדיש לסבתא שרה, הלא היא שרה צפורי ז”ל – גננת מיתולוגית מחיפה, שורדת שואה, אדם יחיד במינו. סבתא שרה היא מייצגת נאמנה של השבוע המיוחד הזה: שורדת שואה מרומניה שאיבדה רבים מבני משפחתה, עלתה לארץ באוניית מעפילים וגורשה לקפריסין, הקימה שם גן ילדים כדי להסוות עבור הילדים (וכנראה גם עבור המבוגרים) את המציאות הקשה, הגיעה לארץ, הקימה משפחה, שכלה את אחיינה טוביה (טומי) רוזנברג ז”ל, חינכה בגן הילדים שלה ברחוב חורב שבחיפה מאות ילדים במשך עשרות שנים וברבות הימים הייתה סבתא מעוררת השראה ואהבה לשישה נכדים משני ילדיה.

נסיבות החיים של סבתא שרה היו התירוץ המושלם לפסימיות, הסתגרות, ואובדן האמונה והדרך. אולם היא הייתה, לדבריה, “אופטימית עד כדי נאיביות, שלא לומר עד טיפשות” (אני תמיד הרגשתי לא בנוח עם האמירה הזו, שכן חיים אופטימיים הם-הם החיים החכמים ביותר שניתן לחיות). אבל המשפט שלה שמלווה אותי יותר מכל, ועליו אני מבקש להתעכב היום הוא: “הדברים הרעים קורים מעצמם. את הטובים אנחנו צריכים ליצור”.

“לקחו אותנו במשאיות לסוסים למכולות גדולות”- צפו בעדותו של חיים דואן, שורד שואה מלוב:

השבוע שבין שואה לתקומה ממחיש בדיוק את המשפט הזה. הרע קרה לנו, את הטוב הבאנו אנחנו. הרי זה ברור – אילולא אנחנו בכוחות עצמנו, איך היינו מגיעים לתקומה? היכולת של מקימי ומגיני המדינה, כל אישה ואיש בדרכם, לקום, לנער את האבק, להפשיל שרוולים וליצור טוב, היא זו שבזכותה אנו עומדים כאן כיום. זה לא רק “מה” שהשבוע מציין – זיכרון של הרע שקרה וקורה, וחגיגה של הטוב שיצרנו יחד; זה גם “איך” שהשבוע מצוין – מעצב על האובדן, ליצירה משותפת של שמחה.

השואה ביקשה להשמיד את “האור לגויים”. משלא הצליחה, אויבי ישראל ניסו לגרום לו להיכבות בכוח. הקורבנות אותם אנו זוכרים השבוע נפלו בניסיון המשותף ליצור טוב כנגד כל אותו הרע. בתקופה האחרונה אני מרגיש שה”אור” שאנחנו אמורים לשדר מתעמעם. כבר קצת קשה לראות אותו. הקרע בעם, דרדור הסולידריות, דילול ההון החברתי, קידוש המרחיק על-פני המקרב – הוא הרע שקורה לנו ומעמעם אותו. אפשר להתווכח על האם הוא “קורה” לנו או שאנחנו אלו שמביאים אותו בעצמנו, אבל את האמת, זה לא כל-כך משנה. הרע הזה כאן.

אם יישום המשפט של סבתא שרה הוא זה שהביאנו עד הלום, יישום המשפט הוא גם זה שיצעיד אותנו מהנקודה הזו הלאה. כעת התפקיד שלנו, בתור מקימי ומגיני המדינה של ההווה, הוא ליצור את הטוב. לפני כמה שבועות קראנו לכל אחד “לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”. היום כדאי לנו לשאול, “האם כל אחת ואחד מאיתנו יוצרים טוב במעשיהם?”. ידענו לעשות זאת כדי להקים את המדינה, ונדע לעשות זאת כדי לשמור עליה קיימת, ומאירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *