זוגיות אלימה בחדשות? הגיע הזמן לדבר על זה

תחיה דב

מה הקשר בין אלימות בין בני זוג ובין סבבי הלחימה? ומה טוב יותר מציבור מבוהל ומפוחד? ומתי האלימות תופנה כלפי כל אחד ואחת מאיתנו? כל התשובות בטור הדעה של תחיה דב

לפני פחות משנה, כשכולנו קיבלנו את דמי הכיס העלובים בסך 750 ש”ח, הבנתי שאני והמדינה, ביחסים של אלימות כלכלית, אבל חוששני שמאז המצב רק התדרדר וכעת ניתן להכריז בפה מלא על יחסינו כעל זוגיות אלימה.

נדמה לי שהבנתי את זה כשהדיווחים על האנטישמיות ואלימות נגד יהודים ברחבי העולם, הציפו את מהדורות החדשות, העיתונים ואתרי האינטרנט. נראה היה שלהיות יהודייה או ישראלית בכל מקום בעולם, הפך למשהו מסוכן ומפחיד. אמש הצצתי בכתבה שדיברה על אוניברסיטה בארה”ב שבה הקצו מעונות מיוחדים ליהודים, כדי לשמור על שלומם. עד כדי כך מסוכן מצבם של יהודים בארה”ב הדמוקרטיה הגדולה בעולם?
גם ליבוי המהומות והעימותים עם אזרחיה הערביים של המדינה תורמים לתחושת הרדיפה והסכנה שבן הזוג שלנו, ממשלת ישראל הזמנית והבלתי נלאית , מעוניינת להשרות עלינו. מי שפוחד לא יתקומם, לא יטיל ספק ולא יבקש להיפרד.

מה טוב יותר מציבור מבוהל ומפוחד? מציבור שיודע שהסכנה מאימת עליו לא רק מאנשי BDS בניכר ולא רק מתושבי רצועת עזה אלא גם משכניו הערביים, מבעלי העסקים הסמוכים לו, ממוכר בחומוסייה שבכפר הקרוב לביתו. אין כמו פחד וחשדנות לשמר את התלות של האזרחים המבוהלים והמוכים. זה וקצת שנאה, הם חומרי בעירה מצוינים, אבל גם חומרי הרדמה ושיכוך ערנות ומודעות משובחים.

אל לנו לשכוח שאני ואתם ואתן וכולנו, קורבן של הרחקה חברתית שבה בן הזוג מבודד את זוגתו, מושא התוקפנות שלו, מהעולם. בכל המקומות שבהם נשים מוזהרות מפני סימנים לאלימות, הנקודה הזאת מופיעה ומודגשת. נשים שנמצאות בתחילתה החלקלקה והתלולה של מערכת אלימה, מוזהרות מפני הרחקה מחברים , מבני משפחה וממקורות תמיכה.

צפו בראיון עם צוות “אנחנו שמעבר לגדר” – הפרויקט שמביא את הקול העזתי לישראלים:

נאמר להן כי בן הזוג ישכנע אותן כי הם רק רוצים ברעתך אבל רק הוא אוהב ומעריך אותך באמת. ומה היא הרחקה חברתית יותר מהמצב אליו הגענו, בעזרתו האדיבה של ראש הממשלה שלנו?
רק הוא אוהב ומבין אותנו ואולי גם האוונגליסטים האמריקאים.

ומה הם פרצי האלימות העוצמתיים וקטלניים של המדינה כלפי שכנינו ותושבי השטחים הכבושים הנתונים תחת שליטתנו, אם לא אזהרה סמויה לאלימות שתופנה כלפינו לכש…? וכנופיות נערי הגבעות ואנשי לה פאמיליה שיום אחד, כשהמשטרה לא תגיע בזמן, מי יודע מה הם עלולים לעשות לנו. בעצם די ברור מה, הרי הם כבר עושים את זה לערבים – אזהרות, איומים, הבטחות לאלימות, גם אם אינם מופנים כלפינו, מרמזים לנו, בעדינות שיום אחד כל זה יוכל להיות מופנה גם כלפינו.

ומה יותר מעיד על בעיה ביחסים מסבבים חוזרים ונשנים של אלימות כלפי מישהו. סבבי הלחימה של המדינה שלי ב”אויביה” תמיד מסתימים במין סוג של הבטחה : בסבב הבא… ותמיד ברור שהסבב הבא בוא יבוא
ברור שהפעם ניצלנו, אבל בפעם הבאה, כבר נחטוף.

בדיוק כמו התקף אלימות של בן זוג שהגיע הזמן להיפרד ממנו ויפה שעה אחת קודם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *