הם מ-פ-ח-ד-י-ם ואני פוחדת – טור דעה של תחיה דב

תחיה דב

אלו שמאיימים על איילת שקד, נושאת הדגל הימני בגוש שלהם, יפנו את זעמם ואת יצריהם האלימים כלפי מבלי להסס – הם עלולים, מבחינתי, או עשויים, מבחינתם, “לשפוך” אותי מהגשר שבו אני מפגינה בלי להסס ובלי לחוש איזו שהיא נקיפה במצפונם הנקי וצח מחוסר שימוש. אני מקווה שתקראו את דברי אחרי שתקום כבר ממשלת שפיות ושאיש לא יפגע

האמירה הלעגנית של ביבי מ-1999 “הם מפחדים”  מצלצלת באוזניי. בזמנו אמר את זה ביבי בעצרת של חברי ליכוד והתכוון לאהוד ברק ולתומכיו. זה לא הזמן לנבור בפחד ההוא שהיה או לא, אבל זה בהחלט הזמן להבין שזאת בעצם השיטה, ושבאופן זה או אחר, בצורה חלקית, זה עובד. אני מציצה במהדורות החדשות ושומעת אותו נואם כשכל מילה חמישית בערך היא שמאללל או שמאלללנים. כשהדגש על המילה הזאת,  כשהיא נאמרת בכל כך הרבה שנאה. ואני יודעת שהשנאה הזאת מכוונת כלפי. כמעט אישית כלפי. למרות שהוא לא מכיר אותי והוא שב וחוזר עליה וכך גם עדת מלחכי פנכתו, בכל נאום, בכל אירוע הם חוזרים ואומרים את המילה הזאת. מילה שמגדירה את דעותיי הפוליטיות, את עמדתי החברתית את חלומותיי שלי לחברה צודקת וטובה, אבל היא רק חלק ממני, כל המורכבות הזאת של אישיותי השמאלללנית.

מי מפחד משמאלנים? צילום: אבשלום ששון, פלאש 90

מי מפחד משמאלנים? צילום: אבשלום ששון, פלאש 90

האישיות שלי נבנתה גם בעזרתם של ההורים שלי וגם של המורים וגם התגבשה עם השנים ועם הלמידה ועם השכל הישר ואני מקווה שגם עם לב שנמצא בצד הנכון. אני יודעת שהוא והם אינם מבינים את המילה ומשמעותה , אבל בהחלט יודעים למלא אותה בכל כך הרבה שנאה. כבר לפני כמה שבועות  מצאתי שאני פוחדת לעמוד על הגשר שלי שעליו עמדתי חודשים רבים מנפנפת בדגל וקוראת לפרידה מביבי. או בעצם אומרת לו שילך, הוא והשחיתות המעוותת שהשרה על המדינה. מצאתי שאני, תחיה דב, בוגרת מלחמות רבות שבאחת מהן הייתי חיילת בשירות פעיל ובאחרת אמא (אני לא יודעת מה דורש יותר אומץ). אני שעמדתי ימים רבים במשמרות נשים בשחור וקראתי להפסקת הכיבוש –  אני? פוחדת? אני שהותקפתי לא אחת על ידי ביריוניו של כהנא, מגלה שעכשיו זה יותר גרוע. הרבה הרבה יותר גרוע. אולי היו אלה התקריות האלימות בהן תומכיו של ביבי פגעו במפגינים בבלפור, הטרידו את התובעת במשפטו של ביבי והשרו אווירת או-טו-טו לינץ ברחובות וברשתות שזרעו בי את הפחד החדש הזה.

אולי היו אלה ימי המלחמה האחרונה (הלוואי) שבה כנופיות של נערי גבעות ופעילי לה פאמיליה שגובו על ידי ביריונים מזדמנים וחברי קבוצות דתיות תורניות, כולם ביחד ראו לנכון לשרוף ולפגוע באזרחים ערביים של המדינה הזאת. אליהם חברו גם כאלה ש”רק” הפיצו שמועות זדון וקראו להחרים ולנדות ולבזות את אותם אזרחים, אבל התמונות של בריונים חמושים בשלשלות ברזל רודפים אחרי אזרחים ערביים בשדרות בן גוריון בחיפה, לא משות מעיני, כאילו נחקקו בזיכרוני לעד. וכל זה בימים של מלחמה, אומנם מלחמה מהונדסת לצרכיו של הנאשם שניסה לחולל מהומה שתשבש את האפשרות לגיבוש ממשלה. ממשלה שפגעה בחלשים ביותר, נטולי הבתים והממ”דים, אבל לא רק בהם. כי הרי את קולות האזעקות ואת הדי הפיצוצים שמעו גם המוגנים לכאורה, הפריבילגים ואפילו אלו שאינם שמאלללנים… ופחד הוא תרופה טובה נגד תקווה ואמונה ואופטימיות, פחד מושלם בשביל דיכוי.

איילת שקד שמאלנית? מפגינה מהליכוד נושאת שלט נוקב. צילום: אבשלום ששון, פלאש 90

איילת שקד שמאלנית? מפגינה מהליכוד נושאת שלט נוקב. צילום: אבשלום ששון, פלאש 90

אני פוחדת? אשכנזיה פריבילגית למודת הפגנות שממש פוחדת. הידיעה האחרונה שבה בישרו לנו כי איילת שקד, פוליטיקאית ימנית מבטן ומלידה, מאוימת ונאלצת להיות מלווה  מאבטחים. נאמר כי רמת האבטחה שלה היא 5 כשהרמה המקסימלית היא 6. הידיעה הזאת כבר עברה את כל הקווים האדומים. איילת שקד שכשהיא אומרת שמאללל, רואים מיד מה היא מרגישה כלפי. ומה היתה מוכנה לעשות לי. אבל גם היא מאוימת. בשר מבשרו של הימין או של מי שמזדהה ככזה. וזה אחרי שגם נפתלי בנט, שותפה לדרך ולמפלגה וגם יאיר לפיד כבר אולצו לנוע כשהם מאובטחים מכל עבר. ואני רואה שאפילו אנשים שהם חלק בלתי נפרד מגוש הימין. סוג של “אחים” לרעיון ולדרך של הימין, נמצאים גם הם בסכנה גדולה ואמתית. אנשים מהציבור המוגדר כימין בארצנו בה אפילו ראש ממשלה יכול להיות חסר ידע בסיסי באזרחות, אבל בכל זאת, ימנים, אנשים שרק לפני רגע הוצע להם להצטרף לממשלת ימין “מלא” יהיה אשר יהיה המושג הזה אמור להביע. גם הם, או מוטב לומר אפילו הם, מאוימים ועלולים למצוא את עצמם מופיעים בכרזות כשהם עוטים כאפיות ועבאיות וכולנו זוכרים מה השלב הבא אחרי הפוסטרים האלה – אפילו הם עלולים למצוא את עצמם בהלוויה ממלכתית ולא מהצד שנושא הספדים.

אני יודעת שמי שזורה את רוח הפחד הרעה הזאת, פוחד יותר מכולנו. הוא זה שמאובטח ברמות שטרם נראו בארצנו, אבל הוא גם זה שהתעקש על הבטחת זכותם של בניו לשירותי אבטחה שילוו אותם גם שנים רבות אחרי שיסיים הוא את תפקידו ויפרוש סוף סוף לעשות לבתיו או לתא  קטן תחת סורג ובריח. הם ילכו ואנחנו נשלם, כרגיל אצלו, אבל לא הפחד שלו מדאיג אותי, אלא האימה שהוא עצמו זורה לכל עבר. מבאיש בה את אויר ארצנו, גורם לנו לתהות מתי תורנו – כי הרי ברור שאלו שמזנבים במפגיני בלפור ואלו שמחרידים את מנוחתה ושלומה של פרקליטה בשירות הציבור, שלה ושל ילדיה, עלולים להגיע גם אליי.

אלו שמאיימים על איילת שקד, נושאת הדגל הימני בגוש שלהם, יפנו את זעמם ואת יצריהם האלימים כלפי מבלי להסס – הם עלולים, מבחינתי, או עשויים, מבחינתם, “לשפוך” אותי מהגשר שלי בלי להסס ובלי לחוש איזו שהיא נקיפה במצפונם הנקי וצח מחוסר שימוש. אני מקווה שתקראו את דברי אחרי שתקום כבר ממשלת שפיות ושאיש לא יפגע. אבל אני לא יכולה לשכוח את אלו שכן וגם לא את אלו שכמעט. ואני יודעת שהאימה שנזרעה במקומותינו לא תפוג במהרה, יודעת שסימניה יישארו עמנו עוד שנים רבות. יודעת ומקווה שרק הזיכרון יישאר – ושמי שטרח ועמל כל כך הרבה על מנת לקבע אותה לא יהיה כאן יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *