איך נדע אם ממשלת השינוי תהיה ראויה לתואר?

דרור מנואל ציפורי

על אף ההתרגשות (והבהלה) שהיא מחוללת מעצם קיומה, בתואר שלה, ממשלת השינוי תזכה בהתאם לאופן קיומה. כדי לעזור לה להיות ראויה לכך, נתאר את 5 הצעדים המרכזיים שעל הממשלה החדשה לבצע כדי להיות ראויה לתוארה – בטור דעה מיוחד של דרור מנואל ציפורי

ביום ראשון האחרון רגליי היו באילת וראשי היה בירושלים. בעודי עובר את הגבול מסיני בחזרה לישראל דרך העיר הדרומית-ליכודית, מחשבותיי היו נתונות להשבעת ממשלת השינוי. ואז ההבנה הכתה בי – השבעת הממשלה היא אכן ההתרגשות של האחד, אבל היא גם הבהלה של האחר (אם הייתי כותב באופן מעט יותר ציורי הייתי אף מתאר כיצד הבהלה הזו הורגשה באופן שקט, סמוי וניכר בפניהם של 42% מהאילתים). הדבר לא היה כה ראוי לציון אילולא האחד, כמו האחר, היה מנוסה בשנים האחרונות בעיקר ברגשות שחווה כעת רעהו.

ולצד זאת, את הבא יש לומר: על אף ההתרגשות (\הבהלה) שהיא מחוללת מעצם קיומה, בתואר שלה היא תזכה בהתאם לאופן קיומה. כדי לעזור לה להיות ראויה לכך, נתאר את 5 הצעדים המרכזיים שעל הממשלה החדשה לבצע כדי להיות ראויה לתוארה:

1. לא לצעוק “יש” גם אחרי הגול. עצם העובדה שלא ראינו קריאות “ניצחנו” על במה משולהבת היא ראויה – כשיש מנצח, יש מפסיד. זה ההכרח. ואם אתה טוען שאתה המנהיג אבל עשרות אחוזים מציבור המונהגים שלך מרגיש מפסיד (אפשר להתווכח על מידת ההצדקה של רגשותיהם, אבל חובה להתמודד עם קיומן), אז התואר שלך טעון בדיקה. בעובדה שלא לפיד ולא בנט רצו להכריז “ניצחתי”, אני רואה סימן להבנת גודל השליחות והפנמת צו השעה לפיוס אמיתי – זו המשמעות האמיתית של “להיות ראש הממשלה של כולם”. לא האמירה הנדושה והחלולה של רגע אחרי הבחירה לתפקיד שכבר כמו לקוחה מן הפרוטוקול, אלא המעשה – או במקרה זה, היעדרו של המעשה. (בהקשר זה תצוין מפלגת העבודה שלא התאפקה וערכה “מסיבת החלפת שלטון” בחוף בת”א. נו מילא, ככה פועלת כנראה מפלגה שמבינה שהיא עודנה מפלגת נישה מכובדת).

מה יוסי לוי חושב על ממשלת השינוי? צפו עכשיו:

2. החזרת השירות הציבורי למשרות משרתי הציבור – על נבחרי הציבור להיות גם משרתי הציבור. המאבק הפוליטי המתמשך של השנתיים וחצי האחרונות גרם לפוליטיקאים ולנו הציבור לחשוב שעבודתם של נבחרי הציבור היא להיבחר בשדה הפוליטי, והספקנו לשכוח שהם גם משרתי הציבור שמטרתם היא לשרת ולפעול למענו בשדה של החיים האמיתיים. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא היעדר העברת התקציב ככלי ניגוח פוליטי (והיעדר העונש על כך בקלפי), שעל השלכותיו נכתב רבות אך מעולם לא די מלהזכיר – כספי סיוע שלא הגיעו לתוכניות לקידום נוער מוחלש, לנפגעי תקיפה מינית, סובסידיות לצהרונים, מרכזי הלנת חירום ללהט”בים נרדפים בקהילה הערבית והחרדית, ואי-תוספת מספקת לסל התרופות הן קצה הקרחון. נוספת לכך השמת הטובה הפוליטית מעל לטובה הציבורית והיושרה המקצועית, שאת הדוגמה האחרונה לכך ראינו ב”פגישות החפיפה” בין נתניהו לרוה”מ בנט ובין ישראל כ”ץ ושר האוצר ליברמן שארכו כחצי שעה (מיותר לציין שהחפיפה שאני קיבלתי בעברי כמוכר בחנות ספרים הייתה ארוכה פי 30). מי שמרשה לעצמו להעביר מקל בחצי שעה חושב שמשרתו היא עניין שקל שבקלים במקרה הטוב, ומזלזל בעתיד מקום העבודה (במקרה זה המדינה) במקרה רע. תוכיחו שלצד העובדה שאתם יודעים להיבחר, אתם יודעים גם לשרת.

3. קבלת החלטות שמידת המחלוקת עליהן קטנה והתועלת שלהן רבה. החשש שפושה בקרב רבים מציבור המבוהלים אך גם מציבור המתרגשים הוא שממשלה שהאידיאולוגיה שלה פרוסה ממנסור עבאס ועד מתן כהנא לא תוכל להוציא לפועל מהלכים חיובים משמעותיים. מדובר אמנם בטענה שנשמעת טוב, אך בזה מסתכם כוחה. היעדרה הממושך של ממשלה יציבה יצר לממשלת השינוי חלון הזדמנויות לטפל במגוון רחב של נושאים מהותיים שלא זכו לטיפול וקידומם יזכה לקונצנזוס רחב: התמודדות עם משבר האקלים; קידום תחבורה שיתופית; שבירת מונופולים, העצמת התחרות במשק והכנסת רגולציה במקומות שבהם היא נכשלת לייצר פתרונות יעילים לצרכנית; הגברת האכיפה המשטרתית בחברה הערבית; הפחתת מספר הבגרויות וקידום מיומנויות רגשיות-חברתיות; פתרון למשמרות ה-26 שעות של מתמחי הרפואה; וכאן העובדה שמדובר רק בקצה הקרחון דווקא אמורה לעורר אופטימיות רבה. תוכיחו שאתם יודעים לפעול יחד כדי לאתר ולמצות את הקונצנזוס הרחב שקיים בחברה הישראלית.

דרך חדשה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

דרך חדשה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

4. שפיטת פוליטיקאים לפי הישגים ולא לפי הופעה, נראות ודיבור. שנים של בחירות הן שנים של שיווק, תעמולה ועיצוב דעת-קהל, וככאלו הן דחקו הצידה את השיח של “מה היא אמרה” וביססו את מעמד “תראו מי אמרה”. לכן שכחנו איך להתייחס עניינית לדברי האחר, לקבל ולתת ביקורת לגופו של עניין, וכיום אנחנו בעיקר עסוקים בגופו של אדם. בזהותו במקום בדעותיו. ובשעה שבה עסוקים במי האדם שעומד מולנו ולמה אנחנו לא מסכימים איתו, אנחנו לא מתייחסים למה הוא אומר ועושה. פוליטיקת זהויות בשקל. התרבות הזו יצרה מצב רע ואבסורדי שבו תומכים באדם “הנכון” למרות שהוא לא פועל למענך, ודוחים את האדם “הלא נכון” למרות שהוא זה שאולי כן עושה זאת. אמנם מדובר בצעד שהאחריות הציבורית למימושו לא פחותה בהרבה מזו של הפוליטיקאים, אך אין ספק שהם יכולים להיות עמוד האש לפני המחנה ולעזור לציבור לעצב סטנדרטים חדשים אלו. תמר זנדברג יכולה להראות לנו איך אפשר לשתף פעולה עם עידית סלימן למרות שהיא ימנית ודתייה, ושרן השכל יכולה להוכיח שגם עם וליד טאהא אפשר להגיע להישגים שיועילו לשני הצדדים. תוכיחו שאתם שופטים אדם לפי מעשיו והישגיו, ותוכיחו לנו שזה מה שנכון לעשות ושזה אפשרי.

5. שבירת “עסקאות החבילה האידיאולוגיות”. מזה שנים (לא רק מאז תחילת סבבי הבחירות) שולטת בארץ התפיסה הדיכוטומית של “עסקאות חבילה אידיאולוגיות”, לפיה אם אני איש שמאל אני חייב להתנגד לשינויים במערכת המשפט או לחיזוק ערכי היהדות, ואם אני איש ימין אני לא אמור לקדם זכויות להט”ב או צעדים בעד הפרדת דת ומדינה – אם אעשה זאת, אאבד מהלגיטימציה לקרוא לעצמי איש ימין\שמאל. שיח דיכוטומי מעין זה הוא שיח מפולג ומפלג, שנוכחותו הדומיננטית תורמת גם להתחזקות הבעיות שסעיפים 2,3 ו-4 שלהלן מבקשים לפתור. ממשלת אחדות כה רחבה יכולה לא רק להראות לנו ששיתוף פעולה בין-גושי הוא אפשרי, אלא גם לשכלל את המורכבות הפנים-גושית ואת המורכבות של דעותינו הפרטיות. העבודה ומרצ יכולות להסתכל על מערכת המשפט בעין ביקורתית וימינה ותקווה חדשה מסוגלות לבחון הפרדה של המונופול הדתי ממנגנוני המדינה ועדיין להיקרא הבית של השמאל\הימין הישראלי. עד לא מזמן היינו בכיוון הזה – הליכוד (נתניהו בעצמו) יכול היה לשבת עם העבודה של אהוד ברק ולא להיחשב בוגד, ובנט היה בברית אחים עם לפיד ולא קראו לו להוריד את הכיפה. מה לעשות שאחרי שנות בחירות שהאיצו תהליכים פוליטיים של (עשרות) שנים, העבר הקרוב נראה כמו פרהיסטוריה. תוכיחו שתפיסה אידיאולוגית מורכבת היא יתרון שמקדם עשייה, ומעל לכל – שהיא אפשרית.

ולצד כל אלו, הצעד החשוב והמתעתע והקשה-למדידה מכולם הוא להקטין את מספר הישראלים המבוהלים, ולהותיר (ואף להגדיל) את מספרם של המתרגשים – על-ידי מילים זה כנראה לא יעבוד, אז תתחילו לעשות. אם אכן נזכה לראות את התממשות חמשת הצעדים הללו, נוכל לומר בבטחה: השינוי הגיע, וטוב שכך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *