אחדות הניגודים תשמור על הדמוקרטיה
מאת מתי גוטמן
קראתי כתבה מדאיגה, שטענה שהאמריקאים קרובים למלחמת אזרחים. (“אנחנו קרובים למלחמת אזרחים יותר מכפי שאנשים רוצים להאמין”, מאת נתנאל שמילוביץ, מוסף הארץ, 15.7.22 ). הסיבה לכך היא הפלגנות הקשה בין הליברלים תומכי המפלגה הדמוקרטית לבין השמרנים תומכי המפלגה הרפובליקנית. דמוקרטיה אינה אנרכיה, היא משטר המבוסס על כללי משחק ברורים שמקובלים על כל השחקנים ובתוכה יש תחרות לגיטימית בין מפלגות. ברגע שהמפלגה ו/או המנהיג הופכים להיות קבוצת שייכות המערערת על הלגיטימיות של הקבוצה היריבה, הרי יש סכנה שהפסד בבחירות, הוא לא לגיטימי וצריך לשמור על השלטון, אפילו בכוח. זה מה שכמעט קרה כשטרמפ הפסיד את הבחירות.
המאמר דיבר על אמריקה אבל אני חשבתי עלינו, חשבתי עד כמה הדמוקרטיה שלנו שברירית, ועד כמה חוסר היציבות הפוליטית שנמשך כבר שלוש שנים מערער את יסודות הדמוקרטיה. הקיטוב אצלנו הרבה יותר חמור מזה שבאמריקה. אנו במערכת בחירות חמישית בה כל צד מגדיר את ניצחון הצד השני כאסון ולא כחלק מהמשחק הפוליטי. לנו אין חוקה שאמורה לייצב את המערכת ולמנוע מרוב מקרי וקטן לשנות את כללי המשחק.
איך הדמוקרטיה יכולה להתגונן מפני אלו שרוצים להשתמש בכלים הדמוקרטיים כדי להשמיד אותה מבפנים? ישנן שיטות ידועות בנושא למשל: פסילת רשימות ומועמדים לכנסת שאינם מקבלים את כללי המשחק הדמוקרטי או תומכים בגזענות. לצערי, חדרו לכנסת אנשים וקבוצות שכלל לא מקבלים את כללי המשחק הדמוקרטי וישמחו אם הדמוקרטיה תקרוס. הם מאיימים היום בגלוי על הדמוקרטיה ושלטון החוק.
האם הדמוקרטיה שלנו בסכנה? האם ניתן להגן עליה מפני הסכנה? התשובה לשתי השאלות היא, כן! הדמוקרטיה בסכנה אבל ניתן להגן עליה. בשנה האחרונה, המפה הפוליטית עברה מהפך שלא נראה כאן מעולם. מפלגות בעלות ערכים סותרים ושונים, התכנסו יחד תחת הרעיון של שמירה על הדמוקרטיה ושלטון החוק. זה היה ניסיון חדשני וקשה שהחזיק מעמד רק שנה, אבל שבר את המאבק ארוך השנים, בין שמאל מרכז, לבין הימין.
ניסיון זה הוכיח שקצוות פוליטיים יכולים לפעול בשיתוף פעולה פורה, כאשר כל השותפים מתרכזים בטוב המשותף למדינה ומוותרים בשלב זה, על מימוש חלק מערכיהם. חשוב להדגיש שאף צד לא ויתר על עקרונותיו, אלא, דחה את המימוש שלהם לעתיד. אחדות הניגודים שכללה ימין, שמאל, מרכז, יהודים, ערבים , חילונים ודתיים, עבדה יחד בהרמוניה די טובה והצליחה בחלק מהמשימות הלאומיות ובעיקר בשידור לציבור שזה אפשרי. מה שעבד פעם אחת יכול לעבוד שוב.
אם כל המפלגות התומכות בדמוקרטיה חזקה, יתחייבו לציבור לשוב ולפעול ביחד ולבנות שוב את אחדות הניגודים, זה ישדר יציבות ואחדות ויזכה לרוב מוצק. המשמעות היא שמול הפילוג שמנסה לייצר צד אחד, הצד השני יניף את דגל האחדות.
רגע, יגידו המתנגדים: “הניסיון התפרק ונכשל”. ואני אומר: “הניסיון אכן התפרק אבל הוא לא נכשל. הוא התפרק בגלל שחלק מהשותפים לא קבלו את העיקרון הבסיסי של אחדות הניגודים ורצו ממשלה שתממש רק את תפיסת העולם שלהם.
