דרך שווה?
טור דעה של רן ואלה
מאת רן ואלה
תגידו, אתם הולכים ברגל? איך ההרגשה לעשות את זה? נהנים?
אני אוהב ללכת ברגל, אבל זה קשה. זה קשה כי הרחוב לא מתוכנן בשביל זה, כי אין צל, כי מעברי החציה מרוחקים, ולעיתים נמצאים רק בצמתים, ובצמתים, לא אחת יש רמזורים, כאלו אשר במקרה הטוב מיבשים הולכי רגל משך דקות ארוכות, ובמקרה הגרוע, פשוט מעודדים לחצות באדום את אלו שפקעה סבלנותם.
וכמובן, אוטוסטרדות בלב העיר, רחובות עם כבישים רחבים מאוד, המחלקים את הערים לחלקים אשר המעבר בינהם הוא כמעט בלתי אפשרי. לדוגמא רחובות כרוקח ודרך נמיר בתל אביב, את דרך הערבה באילת, רחובות רבים בירושלים כמו הרצוג, שמואל ביט, דרך חברון, והמחלף האימתני בצומת פת, אשר נחנך “לרווחת התושבים”, לא מזמן.
ועוד לא דיברתי על נושא עבירות הנסיעה והחניה על המדרכה, של מכוניות, אופנועים, אופנים (חשמלים בעיקר) ושל קורקינטים, בעיקר אלו השיתופיים הזרוקים לעיתים באמצע מדרכה, אבל זה כבר נושא אחר.
אבל למה אני מטרחן על זה? מה זה כל כך חשוב?
כי אם קשה ללכת ברגל, אז קשה להגיע לאוטובוס, בעיקר לאלו אשר התחבורה הציבורית עבורם היא חינם. ואם קשה ללכת ברגל, אז כבר אקח את הילד לחוג, הנמצא במרחק 15 דקות הליכה, במכוניתי הפרטית, אתרום לפקקים, לזיהום, ואתפוס עוד חניה, ובמקרו, הגידול באוכלוסיה יביא איתו גידול חד בשימוש ברכב פרטי, אשר מעבר לצריכת הדלק, הפקקים והזיהום, הוא פשוט זולל שטחים שאין.
אבל, אני אופטימי. כי אזרחיות ואזרחים רבים, כבר הבינו שפשוט אין ברירה. ברשתות החברתיות, לצד תלונות על מחסור בחניה, רואים גם דרישות להחזיר את המדרכה להולכי הרגל, רואים דרישות להורדת מקומות חניה וקבוצות הולכות וגדלות של אזרחים מדברות על היפוך הפירמידה, והעדפת האנשים על פני המכוניות.
כל אלו גורמים לפוליטיקאים, הארציים והעירוניים, לדבר על זה, לשלם לזה בתחילה מס שפתיים, אחר כך לעשות אבל בכיוון לא ממש נכון, כמו עם הכלים השיתופיים, אבל בהמשך, גם ממש לעשות.
ואותם אנשים, אנחנו, נמשיך ונבקש, נמשיך ונדרוש את זה, והדרך שלנו תהפוך, על באמת, לדרך שווה.
