רות קליין, כתבת המחאה של דמוקרטTV , מנסה להבין מהי הברית הקדושה בין שמרנות לציונות הדתית ולבין ההבטחה הביטחונית שהארץ תהיה שקטה מטרור 40 שנה לפחות?
״עדיפה דיקטטורה בטוחה מאנרכיה לא מוגנת״ אמר הרמטכ״ל הרצי הלוי ומיד חזר בו, והציג לרגע סדר עדיפויות- ביטחון קודם לדמוקרטיה. המדרג הזה מצטרף לאחד אחר, שמוצג בחסות הציונות הדתית: ארץ ישראל השלמה קודמת לדמוקרטיה.
בימים בהם כבר לא מסתתרים קולות הקוראים להפרדה בין מדינת ישראל ליהודה, כדאי לדבר על הציונות הדתית. לא, לא ״הציונות הדתית״ של סמוטריץ׳, לא שורפי ומוחקי כפרים, אלה שמחנכים את האישה שכל כבודה פנימה, ושהומואים הם מחלה, אלא ציונות דתית אחרת, וכן, יש כזו- ליברלית. ציבור דתי שזכויות נשים, זכויות להט״ב, וערכי סובלנות חשובים לו. אז למה בעצם אנחנו כמעט ולא שומעים עליהם?
רמז לתשובה מצאתי בדבריו של מצביע מפלגת ״הציונות הדתית״ שפגשתי בסיקור אחת ההפגנות:
״אני צריך לבחור איזה נושא יותר חשוב לי, האם השטחים שאני גר בהם להעמיד אותם בסכנת הקמת מדינה פלסטינית או לבחור את החרדים לדוגמה שיהיו בממשלה… אם הייתי רוצה שתהיה יותר ליברלית? כן. את מבינה אותי איפה אני נמצא״.
המבקשים לנתק את שאלת הפתרון המדיני מהמחאה, מתעלמים מאחת הסיבות המרכזיות בגללן שולטת השמרנות כבר שנים בציבור הציוני דתי. התשובה לא רק בתנ״ך, אלא גם בביטחון. או יותר נכון, בהבטחה למאבק נחוש בטרור ובשבועה להיאחז בגבולותיה המורחבים של ישראל בכל מחיר, ולנצח, על רקע ברית חרדים-חרד״לים-ימנים. התוצאה: ציונים דתיים וימנים רבים קונים את מרכולתה של השמרנות, תוך הקרבת ערכים ליברליים, והכל למען שלמות הארץ.
״מחנה חדש נולד״ אומרים פוליטיקאים שמנהיגים את המחאה מחוץ לכנסת, כשבבסיסו ערכי מגילת העצמאות ותפיסה ליברלית. מולם, ישראלים רבים נקרעים בימים אלה בין שמרנות לליברליות, כשפעמים רבות מה שמכריע הוא שאלת ארץ ישראל השלמה, ביטחונה וגבולותיה.
ימים יגידו איך תשפיע המחאה על המערכת הפוליטית, אבל השאלה שבוודאי תלווה אותנו היא מה המחיר המדיני שהישראלים הליברלים יהיו מוכנים לשלם כדי לקיים את חזון מגילת העצמאות גם ב-75 השנים הבאות
